top of page
  • תמונת הסופר/תורד שוייצר

אקלקטי זה הכי

ביום הנישואין העשירי השארנו את שלושת הילדים שלנו עם דודתם המסורה, ונסענו, בפעם הראשונה, בלעדיהם, לסופ"ש בפראג הקסומה.


בשבת היה ברור לשנינו שאנחנו נוסעים לשוק הפשפשים.

סוף דצמבר. פראג קפואה (7- מעלות!). זוג החלטי לבוש היטב עולה לקרון טראם ישן וקר.


לאחר שעה נסיעה הגענו לשום מקום - כלום מימין וכלום משמאל.

צעידה קצרה עם הזרם, הביאה אותנו למגרש חול ענק, שקידם את פנינו בברכה עם מבחר דוכנים דמויי שוק הכרמל.

מתפוצצים מצחוק, התקדמנו לעומק המגרש, ולהפתעתנו הרבה, גילינו בקצהו, גן עדן של הפתעות לאוהבי הוינטג'. באושרנו כי רב, ערמנו, ככל יכולתנו, חפצים יפים במחירי רצפה, וחזרנו שמחים ומרוצים לכוס יין חם במלון.


בבית קיבלו החפצים החדשים מקום של כבוד על שידה יפה.


מאז עברו יותר משמונה שנים, ולמרות שהשידה היפה הזו כבר מזמן לא אצלנו, בכל פעם שאני מחליטה לשנות קצת או לסדר את הבית מחדש (וזה קורה לי הרבה:)), אני מוצאת לחפצים האהובים האלה מקומות חדשים. בשנה האחרונה, חלקם ממוקמים על כוננית איקאה מינימליסטית, שמכילה חלק מערימות ספרי הקריאה שלנו.


אני אוהבת שילובים כאלה. שילובים של חדש וישן, וינטג' ומודרני, מינימליסטי במידה מסוימת, אבל לא סגפני, מזרח ומערב.

אקלקטי בעיני זה הכי הכי🤍



9 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page